<h1>סמ"ק מצוריך סימן רמ"ו</h1>
<h2>דף נ.</h2>
לתת צדקה לעני כדכתיב (דברים ט"ו) נתון תתן לו וצריך ליתנה בסתר ולא יתפאר בצדקה ולא (יתפאר) [יתיהר] בה ואומר הרב ר' אליעזר (טור יורה דעה סי' רנ"א) שאם היה העני עובר עבירה להכעיס אינו חייב לזונו דלא קרינא ביה אחיך עד שישוב ויקבל עליו דין או ילקה כדאמרינן בגיטין (דף מ"ו) גבי ההוא דלודאי ואף גם משומד לתיאבון היה אומר כן ורב אמי (שם) שהיה רוצה לפדות משומד אוכל נבילות לתיאבון לפנים משורת הדין היה עושה ואמרו חכמים (כתובות דף נ') המבזבז אל יבזבז יותר מחומש ואמרו בירושלמי (פאה פ"א ה"א) פעם ראשון אחת לקרן מכאן ואילך לריוח. עשיר שאינו רוצה ליתן צדקה כופין אותו בדיןא) כדאמרינן (ב"ב דף ח') רבא אכפייה לרב נתן בר אמי ואפיק מיניה ארבע מאה זוזי לצדקהב). וגדול המעשה יותר מן העושה (שם ט') ודווקא באדם עשיר אבל כשאינו עשיר אסור לדוחקו יותר מדאי רק בדבר הראוי. א) ומכין אותו עד שיתן מה שאמדוהו ליתן ויורדין לנכסיו בפניו ולוקחין ממנו מה שראוי ליתן כדאמר רבא כו', עכ"ל המיימון ז"ל (הלכות מתנות עניים פ"ז ה"י). ב) יש אומרים אכפייה בדברים והא כיון שמתן שכרו בצדו דכתיב כי בגלל הדבר הזה יברכך וכו' אין בית דין מוזהרין עליו ורש"י פירש כי הוטל כבר על רב נתן כמה יתן ונתרצה ואחר כך מיאן לתת ואכפייה דומיא דממשכנין על הצדקה ור"י פירש כי לפי הירושלמי ניחא דקאמר לא תימא מוזהרין אלא עונשין. עוד יש לומר דלא הוי מצות עשה שמתן שכרה בצדה אלא כבוד אב ואם ושילוח הקן דכתיב בהו למען יאריכון ימיך כדאמר פרק שילוח הקן (חולין קמ"ב) אין לך מצוה שמתן שכרה בצדה שאין תחית המתים תלוי בה למען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך, לשון תוספות בפרק קמא דב"ב (שם בד"ה אכפייה).
<h2>דף סז:</h2>
כבר בארנו שגדול המפייס לעני בדברים יותר מנותן צדקה וכן איוב אומר (פ"ל פכ"ה) אם לא בכיתי לקשה יום. (ב"ב י') כל המעלים עינו מן הצדקה נקרא בליעל רשע ואכזרי וחוטא שנאמר השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמור וכתיב (משלי י') ורחמי רשעים אכזרי ומכחיש יחוסו שאינו מזרע אברהם יצחק ויעקב שהן רחמנין (יבמות ע"ט) אלא מזרע הגוים שכתוב בהן (ירמיהו נ') אכזרים המה לא ירחמו וכל המרחם מרחמים עליו שנאמר (דברים י"ג) ונתן לך רחמים ורחמך והרבךא). והנותן צדקה לעניים בסבר פנים רעות אבד זכותו אפילו נותן הרבה ועובר משום לא ירע לבבך וטוב ממנו הנותן פרוטה בסבר פנים יפות, עוד יש ענין שלישי טוב משניהם הנותן ליד עני כראוי בסבר פנים יפות. עוד יש ענין רביעי שיתן לעני כראוי קודם שישאל, ויש ענין חמישי טוב מארבעתן דנותן כמו שאומר (כתובות דף ס"ז) דהוה צייר זוזי בסדיניה ושדי לאחוריה ובאו עניים ונוטלין אותו ואין הנותן יודע למי נותן ואין העני מתבייש, ויש ענין ששי טוב מחמשתן מה שאומרים שם שהיה משליך מעות תחת הדלת שלא ידע העני כלל ממי לקח, ויש ענין שביעי טוב מכולן הנותן לתוך קופה של צדקה ואינו יודע למי יתן ואין העני יודע מי נותנה, אבל עתה שעושין מן הקבל"א כמה דברים שאין לצורך עניים נראה לי שאין חיוב לתת לתוכה, וגדולה צדקה שחשובה יותר מקרבנות שנאמר (משלי כ"א) עשה צדקה נבחר לה'ב) מזבחג). א) בירושלמי דזרעים (פיאה פ"ח ה"ח) ר' מחוי לרב תרעא דבי כנישתא דקבני אמר ליה כמה ממון שקעו אבותינו במקום הזה וכי תמו בר אנש למילף באורייתא או חולים מוטלים באשפה וקרא עליו מקרא זה וישכח ישראל עושהו ויבן היכלות, מכאן הביא ראיה הר"ר שמואל שטוב ליתן צדקה לנערים ללמוד תורה או לחולים עניים מליתן לבית הכנסת יותר ויותר. במדרש איתא עשר תעשר לרבות מעשר כספים, עכ"ל התשב"ץ (סי' תקל"ג). ב)0תנו רבנן אפילו עני המתפרנס מן הצדקה צריך לעשות צדקות, לשון תו'. ג) והנה דלגתי דין תמחוי וקופה ודין גבאי וחלוקתם וכן דין מי שיש לו מאתים זוז וכל זה אינו נוהג בינינו. (גיטין דף ז) דרש רב עוירא מאי דכתיב (נחום א') כה אמר ה' אם שלמים וכן רבים וכן נגוזו ועבר ועניתיך לא אענך עוד אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמים יעשה מהם צדקה — פ"ה שלמים מצומצמים והכי קאמר קרא אם שלמים מזונותיך וכל שכן כשהם מרובים יעשה מהם צדקה — וכן נגוזו ועבר תנא דבי ר' ישמעאל כל הגוזז מנכסיו ועשה צדקה נצול מדינה של גהינום משל לשתי רחלות שהיו עוברות בנהר אחת גזוזה [ואחת אינה גזוזה] גזוזה עוברת ושאינה גזוזה אינה עוברת כן נגוז מהם לצדקה וירבו, ועניתך אמר מר זוטרא אפילו עני המתפרנס מן הצדקה יעשה מהם צדקה לא אענך עוד תני רב יוסף שוב אין מראין לו דקדוקי עניות, עכ"ל תו' בפרק קמא דגיטין (דף ז').
